השראה, זירוז ומה שביניהם

התפתחות תהליך הלידה תלוי בבשלות התינוק ובשלות גוף האם.

ברגע שהעובר מוכן  לצאת אל אוויר העולם- מתחיל תהליך של הפרשת הורמונים אצל הן האם והן אצל העובר המסייעים להנעת תהליך הלידה.

שניים מההורמונים המרכזיים בהנעת תהליך הלידה בגוף באופן טבעי הנם אוקסיטוצין ופרוסטגלנדינים.

אוקסיטוצין - מופרש מבלוטת ההיפותלמוס במוח ופועל בעיקר על שרירי הרחם ועל בלוטות החלב בשד. כאשר אישה הרה מתקרבת לזמן הלידה, ישנה הפרשה מוגברת של אוקסיטוצין הן מהעובר והן מהאם, הפועלים על שרירי הרחם וגורמים להתכווצויות – הנקראות צירי לידה. הורמון זה נמצא ברמות גבוהות בדם גם בזמן ההנקה, מה שמאפשר זרימה של חלב בשד.

פרוסטגלנדינים - הורמונים המסייעים, בין היתר, בהבשלת הרחם ללידה ומעודדים התכווצות של הרחם (צירים).

למעשה השיטות להשראה/ לזירוז (קידום) לידה מתבצעות על ידי מתן חיצוני של הורמונים סינטטיים המחקים את פעולתם של האוקסיטוצין והפרוסטגלנדינים (בבית החולים), או על ידי עידוד הפרשתם בגוף באמצעים שונים.

אז מה בעצם ההבדל?

השראת לידה

התחלה יזומה של תהליך הלידה אשר טרם החל באופן ספונטני. 

הסיבות הנפוצות להשראת-לידה הן:

• הריון עודף -איחור של מספר ימים לאחר תאריך הלידה המשוער

• רעלת-הריון (שמצריכה לידה בתוך שעות)

• חשד למצוקה של העובר 

• הערכת משקל גבוהה של העובר 

• סוכרת הריון לא מאוזנת

• האטה בגדילה עוברית

 כאשר מתעורר צורך מהותי בזירוז הלידה עקב מצבים רפואיים העלולים להוות סיכון לאם/ לעובר וטרם החלה לידה ספונטאנית, ימליץ הצוות הרפואי לבצע השראת-לידה על מנת ליילד את תינוק בהקדם ולמנוע סיבוכים אפשריים. השיטות להשראת לידה מגוונות ותלויות במספר גורמים:  מצב ההריון, מיקום העובר, מצב צוואר-הרחם, הדחיפות בביצוע ההשראה, הרופא המטפל ופרוטוקול ביה”ח.

השיטות הרפואיות להשראת לידה הנם:

• סטריפינג מבוצע כאשר הצוואר כבר מעט רך, יש מחיקה והרופא יכול להגיע לקרומים העוטפים את העובר.  פעולת הסטריפינג היא הפרדה ידנית של הקרומים מדופן הרחם.  פעולה זו מגרה את הרחם לפעולה ולרוב תוביל להתחלה של לידה תוך מספר שעות.

• בלון כשמו כן הוא: קתטר (צינורית) המוחדר לצוואר הרחם שבקצהו בלון מנופח באמצעות מים.  המצאות הבלון בצוואר הרחם גורמת להרחבתו באופן הדרגתי ובשלב מסויים  – כאשר צוואר הרחם יתרחב דיו הבלון יפלט. השאיפה הנה כי פעולה זו תוביל להבשלה ולריכוך צוואר הרחם ולהתפתחות הלידה.

• פרופס הינו טמפון ספוג בחומר שנקרא פרוסטגלנדין –הורמון המעודד ריכוך ומחיקה של צוואר הרחם, משרה התכווצויות (צירים) ומסייע להתפתחות הלידה.  (פרוסטגלנדינים נמצאים גם בזרע הגבר ולכן ממליצים על קיום יחסי מין מלאים אם יש הריון עודף או שרוצים לזרז – לפעמים זה עובד… )

• פיטוצין / ציטוטק אלו חומרים המחקים למעשה את הורמון האוקסיטוצין מעודדים התכווצות של הרחם וייצור צירים. לרוב מתחילים במינון נמוך ומעלים בהדרגה בהתאם לצורך - עד אשר נוצרים צירים רצופים וסדירים. 
  

מתן פיטוצין ייעשה רק בחיבור למוניטור ותחת השגחה קפדנית של הצוות.  

זירוז

כשמו-כן-הוא –  לזרז ולחזק צירים קיימים בלידה שכבר התחילה.

זירוז ניתן כאשר הלידה נמשכת שעות רבות ללא התקדמות טובה, כאשר הצירים נחלשים והאישה והרחם מתעייפים לקראת סוף הלידה או כאשר יש פתיחה גדולה אבל נוצר צורך לזרז את יילוד העובר מסיבות רפואיות. 

בניגוד להשראת לידה, הזירוז ניתן בשלבים מאוחרים יותר בלידה ונעשה לרוב ע”י מתן פיטוצין בעירוי, כאשר בדומה להשראת-לידה, הוא ניתן בהדרגה – מתחיל במינון נמוך ועולה במקרה הצורך.  

במקרים בהם הלידה מתארכת או שמזהים חוסר התקדמות והמים טרם פקעו מאליהם – המיילדת תציע פקיעה יזומה של שק מי השפיר.

פקיעת מי השפיר מקדמת את ירידת ראש העובר באגן ותורמת להפרשת פרוסטגלנדינים, לריכוך צוואר הרחם ולקידום הלידה. פעולה זו מתבצעת בחדר לידה. לעיתים יש צורך להוסיף אוקסיטוצין דרך הווריד.

כאשר נוכחת דולה בחדר-הלידה היא תוכל לסייע לקדם את הלידה, לחזק ולהסדיר צירים בדרכים טבעיות ע”י רפלקסולוגיה, שיאצו, הומיאופתיה מותאמת ועוד מגוון כלים.

לתכניות הליווי שלי